מאז ומתמיד, היה לבה של כרמי אלדמע חצוי בין שני עולמות יצירתיים – האמנות הפלסטית והמחול
מאז ומתמיד, היה לבה של כרמי אלדמע חצוי בין שני עולמות יצירתיים – האמנות הפלסטית והמחול. בתערוכת היחיד "עולם משלה", בה מוצגים ציורים ופסלים, היא משלבת בין שני העולמות הללו באופן ייחודי.
חלק ניכר מן הפסלים בתערוכה מבוססים על ריקוד – בהשראת צילומים של הרקדנית גרטרוד קראוס, שאלדמע זכתה ללמוד אצלה, כגון פסל עשוי קונסטרוקציית ברזל עטופה בגבס ובתחרה, והמתאר רקדנית הפורשת את ידיה לצדדים כנגד הרוח ונושאת את מבטה אל השמיים.
פסל אחר, מאיטונג מצופה אבן, מציג רקדנית בתנוחת כריעה רבת עוצמה, בהפשטה גיאומטרית, דמוית פירמידה, שמסתיימת בכתף האלכסונית החדה. העדר הראש מאפשר לצופה לדמיין אותו כראות עיניו, דבר שגם אולי מעניק לפסל מעין נופך של שריד עתיק, מהתקופה הארכאית ביוון או מימי הביניים.
רקדנית נוספת עשויה מפלטות מתכת דקיקות, המשמשות בדרך כלל להדפסה, ושנראית כמו טווס מהודר, ורקדנית אחרת עשויה מחוטי ברזל המהווים את קווי המתאר שלה בלבד, מעין רישום תלת ממדי מרהיב שיצא מגבולות הנייר אל עבר המרחב.
קישור יפהפה אחר בין הדו-ממד לתלת-ממד נמצא בעבודותיה החדשות של כרמי אלדמע, שמתוך חיפושים מתמידים המאפיינים אותה החליטה לנטוש את הריאליזם המדויק שבו היא מתמחה - ושבא לידי ביטוי בתערוכה, בין השאר, בציורי הטבע הדומם, בעיקר באגרטלים המרהיבים, וגם, לדוגמה, בציור נטורליסטי להפליא של אישה הודית המחייכת חיוך חם ולבבי - והחליטה לנדוד אל מחוזות חדשים, המובילים לסגנון חדש ולתכנים חדשים: לאחרונה, החלה לפסל תבליטים בטכניקה מעורבת, הכוללת תחבושות גבס או משחת עיצוב וצבעי אקריליק. התבליטים נעשים בסגנון מופשט יותר ומלוטש פחות, והנושאים שלהם עתירי דמיון ומובילים את הצופה אל עולמות אחרים ותקופות אחרות – מעין ציפור טרף מיתולוגית שצוללת באלכסון אל טרפה, או זוג דמויות המהלכות ביער שמזכירות אגדות מימי הביניים.
אגב, העולמות הבדיוניים צצו בעבודותיה פה ושם עוד קודם לכן, ואפשר לראותם בנופים דמיוניים, בציור של הר המורכב ממסכות, שקווי המתאר שלהן מודגשים מאוד, או בדמות אישה על רקע סגול, שהולכת ונעשית שקופה ומופשטת ומאבדת מן המוחשיות שלה, כאשר לידיה מחוברים צעיפים שקופים, ספק-כנפיים, ספק-בדים.
כרמי אלדמע, ילידת פולין, ירושלמית בעברה ומתגוררת כיום בגני תקווה, ציירה ורקדה כבר בילדותה. היא בוגרת האקדמיה למוסיקה במגמת מחול מצד אחד וסמינר למורי אמנות בבית הכרם מצד שני. בעבר, עסקה בהוראת שני התחומים הללו, וכאשר פרשה מהוראת הבלט התמקדה באמנות פלסטית. בעבר הציגה מעבודותיה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, ובשמונה השנים האחרונות היא לומדת פיסול בסטודיו ברעננה, בהדרכת הפסל דוד פאר, ולדבריה, מאז שהחלה לעסוק בפיסול היא מתחברת מאוד למדיום הזה ולעוצמות שיש בו.
העוצמה ניכרת בעבודותיה גם בפסלי הידיים, נושא שצמח מתוך המחול, ושחוזר שוב ושוב, ובכל פעם מביע היבטים אחרים של יחסים בין בני אדם – ידיים המחזקות זו את זו והתומכות זו בזו, ידיים שמתפתלות זו בזו ומשלבות נתינה וקבלה, "יד הגורל" העוטפת משפחה שלמה, ועוד לא הזכרנו סדרה שלמה של ציורים ופסלים של נשים המכונסות בתוך עצמן, ב"עולמות משלהן".
בקיצור – "עולם משלה", אך עולם מלא, עשיר ומגוון, שכל אחד יכול למצוא בו משהו המדבר אל לבו.
כתבה: עטרה מוסקוביץ
www.lilach-targum.com – טקסטים מקוריים ומתורגמים בתחום
